האסון הגדול של תרופות לטיפול בחרדה

לעתים אין ברירה אלא לקחת תרופה או שתיים, אבל כשלא מבינים שחרדה אינה אלא מסר שמגיע מהנפש שמבקשת התייחסות מיוחדת ושונה, הטיפול התרופתי הופך ממועיל -- למזיק מאד...

כל האמור כאן לא בא לשלול באופן מוחלט שימוש בתרופות מכיוון שישנם מצבים בהם באמת אין ברירה ומדובר באקט של הצלה והקלה הכרחי כדי להביא את האדם לרמת תפקוד סבירה יותר עם פחות סבל. כמו כן דברים אלה אינם בבחינת המלצה להפסיק טיפול קיים או לערער על חשיבותו ותרומתו. 

יתרה מזאת, המסר העמוק יותר של הדברים לא נוגע רק לאלה שנעזרים בתרופות לטיפול אלא לכלל האנשים, שמתייחסים לחרדות שלהם באופן מוטעה ועסוקים יותר בלברוח מעצמם ומהעולם הרגשי האמתי שלהם, ועל זה משלמים בסופו של דבר מחיר של פגיעה בצמיחה האישית וביכולת ההגשמה העצמית.

חרדה היא מצב של "גירוי יתר" או "עוררות יתר" של המערכת הרגשית. חרדה אינה רק מצב חריף של פניקה ואבדן שליטה והיא באה לידי ביטוי גם בתחושת לחץ, מתח, חשיבה אובססיבית ועוד תחושות שמלוות את האדם הסביר מעת לעת, כחלק מהנוף השגרתי של חייו. פעמים רבות, עם זה, חרדה אינה אלא "מסר" שמגיע מהמקומות בנפש אליהם אין התייחסות נאותה, אותם חלקים שעדיין סובלים מכאב כזה או אחר או מקונפליקט חשוב שהעדפנו להכחיש, להדחיק או להתנהג כאילו הוא לא באמת חשוב. 

אך אנו מתייחסים בדרך כלל לחרדה לסוגיה, כאל סוג של "מצב לא רצוי", כזה שמוטב לצמצם את הופעתו ככל הניתן ואם אפשר -- להעלימו לחלוטין. אז בשביל זה אנחנו מייצרים "תרופות" מתוחכמות, שמשחקות עם הכימיקלים במוח וכביכול מייצרות מצב של "שקט" או "רגיעה" ובכך, כביכול, מייצרות שינוי או סוג של "ריפוי". 

אך מעבר לכך שאצל אנשים רבים אפילו זה לא עוזר (המוח, מסתבר, הרבה יותר מתוחכם מהתרופות שמזרימים לתוכו...), יש עניין הרבה יותר מהותי שמחייב פרספקטיבה מפוכחת ורחבה יותר על השימוש בתרופות או בכל טכניקה אחרת שתכליתה העיקרית היא "צמצום החרדות" או "הפסקת החרדות" כיעד בלעדי ויחיד. 

אם החרדה היא כמו אות, כמו כאב שהנפש משדרת, כמו פצע קטן שמחייב התייחסות, כי אז שימוש בתרופות מייצר מסך עשן סביב הצרכים האמתיים של הנפש. 

(בהקשר הזה גם פעולות מרגיעות אחרות כמו פעילות ספורטיבית/מדיטציה/יוגה/נשימות עמוקות ואחרות, שכבודן במקומן מונח כתורמות לאיכות חייו של האדם, שבמידה והן מהוות כלי שנועד לנטרל או להשקיט חרדות על חשבון האזנה למסר שמגיע מהנפש, הן גם כן הופכות לכלי בעייתי, בעיקר אם נעזרים בהן באופן בלעדי ולא מתקדמים לתקשורת טובה יותר של האדם עם הנפש שלו.) 

חרדה היא מצב אנרגטי שאין יכולת להתעלם ממנו וגם לא כדאי להתעלם ממנו. אי שם, עמוק בפנים, הילד הפנימי צועק "הצילו" "הקשיבו אליי!" "כואב לי!" ואילו המבוגר הטיפוסי מתקשה להקשיב ולהתייחס ומנסה בכל כוחו להשקיט ולהשתיק את הצעקות האלה בכלים שייתנו אפקט מהיר ויעיל ככל הניתן. 

יתרה מזאת, פעמים רבות, כשהמצב מאפשר את זה, אני משתדל להביא את המטופלים שלי למצב בו יכירו בכך שחרדה היא בעצם "דבר טוב" מכיוון שהיא מהווה הזדמנות לשינוי, לריפוי עצמי ולצמיחה. כאשר הרפלקס של התגובה לחרדה היא שמשהו "לא טוב קורה" ושאנחנו בסוג של "אבדן שליטה וסכנה" האדם לא יכול באמת לעזור לעצמו. כאשר הוא מתייחס לכך כמו אל בכי של תינוק שמכריח אותו לשים לב לצרכים שלו ללא דיחוי באהבה רבה ובחמלה, אז התמונה משתנה ללא הכר, והדרך לטרנספורמציה של החרדה מתחילה להיווצר. 

הישענות מוגזמת על תרופות שכביכול "יושיעו" את האדם מהחרדות שלו מובילה למצב שפוטנציאלית לא רק עוזר אלא לטווח ארוך עלול להחמיר את המצב. הקולות הפנימיים, שמספרים סיפור של מצוקה אמתית ואי שקט, מושתקים ומאחורי הקלעים המצוקה רק מתגברת, מתעצמת והופכת קשה יותר ועל זה... משלמים את המחיר בהמשך, ללא יוצא מן הכלל. וזהו, לטעמי, האסון הגדול של תרופות לטיפול בחרדה שכאמור, לעתים הן הדבר ההכרחי במצבים קיצוניים אך לעולם לא יהוו כלי לריפוי אמתי ולשינוי וימשיכו להסתיר מהאדם את ה"מידע" שהנפש שלו מנסה להעביר, כדי שיתחיל לעשות את הדבר הנכון. 

"טרנספורמציה רגשית" היא התשובה שלי למצב הזה והיא דרך שממוקדת על כוון אחד ויחיד -- לאדם יש את היכולת המולדת לרפא את החרדות שלו. ניתן להתמיר את האנרגטיות של החרדה לתנועת יצירה, ביטוי ושינוי, אבל בשביל להגיע למצב הזה יש לעבור תהליך שבסופו של דבר "עובדים עם החרדות" במקום "נלחמים עם החרדות". 

אם מתחשק לך "לטעום" באופן מיידי כיצד זה פועל, אפשר להוריד את האפליקציה "טרנספורמציה רגשית" (Emotional Transformation) ולהתחיל לתרגל את הדרך הזאת (היא בתשלום חד פעמי). כמו כן אני ממליץ להצטרף לקבוצת הפייסבוק "משפחת טרנספורמציה רגשית" ולהשתתף, לפחות פעם אחת, בכנס טרנספורמציה רגשית.