זה חמקמק, זה לא לגמרי ברור אבל כשמסתכלים קרוב מבינים -- מה שמונע מהאדם להתמודד טוב עם בעיות, למנוע את החמרתן, לסיים אותן מהר יותר ואף לצמוח מתוכן היא ביקורת עצמית מוגזמת שמתלווה לכל מצב של קושי, כאב או מטרד.
כשאנחנו בצרה אנחנו חושבים שכל מה שנחוץ לנו הוא שהצרה הזו תיגמר. כשאנחנו מדוכאים אנחנו רוצים שהדכדוך יעבור כבר, כשאנחנו חרדים אנחנו רוצים שהפחד יחלוף מהר ככל הניתן, כשאנחנו במשבר כספי אנחנו חושבים שכל מה שחסר לנו הוא כמות כסף שתפסיק את המצב הלא נעים ו"תחזיר אותנו" לחוף מבטחים.
אבל זה לא מה שקורה באמת. זה רק מה שמבלבל, תוקע ומשבש תהליכי ריפוי, שיקום ושינוי. סוג החשיבה הזה גורם לנו להישאר עם הבעיות, "להתמכר" אליהן ולהסתובב סביב הזנב מתוסכלים מזה שלמרות הרבה מאמצים, מחשבה, השתדלות וניסיונות חוזרים לבעיה יש... נטייה לחזור. הבעיה האמתית לא מטופלת ולכן אנו מוצאים את עצמנו, בלשון העם "דופקים את הראש בקיר" וכועסים על המצב שלא ממש משתפר...
כי הבעיה האמתית היא לא זו שרואים בהסתכלות הראשונה. הדיכאון הוא לא הבעיה המרכזית של מי שבדיכאון והחרדה היא לא הקושי המרכזי של מי שמתמודד עם חרדה. הבעיה העיקרית שמתקיימת סביב המצבים האלה ושלל מצבים אחרים היא אותה ביקורת עצמית מוגזמת, מעוותת, מופרכת ועקשנית שמתלווה למצב וגורמת לאדם לא רק לחוות משהו לא נעים אלא גם... להיות משוכנע שמשהו לא בסדר בו, שיש לו סיבה לחוש אשם על המצב, לא ראוי, לא מוערך, לא נאהב ולא רצוי.
זו הבעיה האמתית והיא זו שגורמת להפרעה המקורית להתעצם, להיתקע ולא לעבור דרך טבעית ונורמלית של ריפוי עצמי, תיקון עצמי, החלמה ואף למידת שיעור חשוב ממשבר. מרבית הגלים הדיכאוניים יחלפו מהר יותר ועם פחות כאב אם יניחו להם להתקיים, יכילו אותם, יתנו להם מקום וסבלנות ללא גינוי עצמי שמתלווה ושהופך את הסיפור לקשה במיוחד. זהה הדבר גם עם חרדות ועם כל קושי או הפרעה שאדם פוגש במהלך שגרת חייו.
דרך אחרת להציג את אותה "מחלת ביקורת עצמית" היא לציין שמה שעושה הבדל עצום בין אדם שיסבול יותר לאדם שיסבול פחות הוא הפרשנות שהוא נותן על המצב. כאשר הפרשנות ביקורתית, מפוחדת, לחוצה ומלווה תחושות של אי התאמה, רגשי נחיתות, חשש מדחייה הופכת בעיה מסוג X לבעיה מסוג 10X ולא רק זה, הבעיה אף הולכת ומעצימה את עצמה בחסות אותה ביקורת עצמית מוגזמת שצובעת את האירוע בצבעים הרבה יותר קודרים מכפי שהם.
לעומת זאת כאשר הפרשנות לאירוע לא נעים לא נגועה כל כך בביקורת עצמית מוגזמת ובמקומה יש שימוש רב יותר בחמלה עצמית, אהבה עצמית, התמודדות יצירתית עם המצב, הומור ויכולת התחשבות עצמית (כן, כן, מוטב "לשקר" ולספר שלא מרגישים טוב ולא ללכת לעבודה ליום-יומיים גם כשכל מה שקיים הוא גל דכדוך מכאיב ומציק שמחייב יותר תשומת לב עצמית...)
אני מזמין אותך לשים "זכוכית מגדלת" על מצב לא נעים/מדאיג/מטריד ולזהות שיש שם, בשקט ומסביב, לא מעט תחושת ביקורת עצמית או רגשי אשמה או תחושה שיש משהו שאולי לא עשיתי נכון או תחושת ספק מנכרת ופסימיות מוגזמת. כל אלה הופכים בעיה נתונה למפלצתית ובלתי ניתנת לניהול מהיר, יעיל ויצירתי.
ולכן -- אחד הדברים המהותיים ביותר בהתמודדות עם בעיה הוא... ללמוד כיצד לבלום את הביקורת העצמית. זה ניתן, זה אפשרי, יש כלים מוגדרים ומדויקים למען זה שדוחפים את האדם לרמת יכולת חדשה לניהול אתגריו וחולשותיו. הפחתת הביקורת העצמית הנה הצעד השני בתהליכי טרנספורמציה רגשית אותה ניתן לתרגל באמצעות האפליקציה Emotional Transformation, בתהליכי טיפול אישי של טרנספורמציה רגשית, בציור אינטואיטיבי ובכל דרך אחרת שאדם מכיר לריסון אותו קול שלילי שמציג את המציאות באופן פסימי וקודר בהרבה מכפי שהיא באמת...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה