זה אולי נשמע משעשע אך מדובר בתופעה חמורה, רצינית, הרסנית ומסוכנת. מחלת הנורמליות היא אחד המצבים הנפשיים המסובכים והמורכבים ביותר שיכול אדם לסבול ממנו ובעטיו גם לגרום לאחרים לסבול לא פחות...
מכיוון שאני רציני בהצהרות שלי ובאמת מבקש לעזור לאנשים למצוא את נתיבי הבריאות, הריפוי והצמיחה שלהם, עליי להיות מדויק באבחונים שלי ובזיהוי מה באמת גורם לאנשים לסבול, להתפספס, להסתבך, להתמכר לכאב ולהיתקע עם דיכאון, חרדה, מינוס בבנק או חיי נישואין מעיקים במיוחד.
פעמים רבות שורש הבעיה נמצא בתוך מה שאכנה כרגע "מחלת הנורמליות" שבה אני מטפל במסירות רבה אצל כל אדם שבא לבקש את עזרתי או ללמוד ממני דבר מה. מחלת הנורמליות היא תופעה אישית וחברתית בו זמנית וכל אדם שמבקש להתקדם למקום חדש או להגדיל את הסיכוי שנושאים מציקים יתפוגגו עם הזמן מוכרח לזהות בתוכו את הסימפטומים של מחלת הנורמליות שלו ולבקש את הכלים המתאימים שיעזרו לו לרפא את עצמו מהתופעה שנפוצה בהיקפים של מגיפה.
ומהי "מחלת הנורמליות"? זה אוסף של מחשבות, רגשות, התנהגויות, בחירות גורליות, תקשורת בין אישית ותקשורת תוך אישית שמונעים מצורך אחד ויחיד -- להיות כמה שיותר "כמו כולם" או פחות או יותר "כמו כולם".
להיות "כמו כולם" מעניק לאדם תחושה מזויפת של שייכות, של בטחון, של "משפחתיות" ושל שותפות גורל כלשהי. "להיות נורמלי" דומה מאד לביטוי "להיות בסדר" שדומה לצורך העז של אנשים רבים "לא להיות חריג" או לא להיתפס כ"לא מתאים", "שונה", "מוזר" ועוד...
אמנם כגוף חברתי אנחנו רוצים שיהיו לנו קודים ומוסכמות של "איך נכון להתנהג" או "איך מקובל לחיות" אך כל הקודים האלה אמורים בסופו של דבר לשרת את היחיד, לקדם אותו, להעשיר אותו ולתת לו הזדמנויות לצמוח ולהתפתח ולא לסגור אותו, לצמצם אותו, למסגר אותו ולסרס אותו, שזה פעמים רבות, מה שקורה בסופו של דבר במשפחות, מוסדות לימוד, שכונות, ערים, מדינות ועוד. הצורך לשלוט ולהיות בשליטה גורם לכל מי שיכול "לדרוש" באופן גלוי וסמוי מאחרים להוסיף ולהיות "כמו כולם" כדי ששום שד, חרדה, אי ודאות או חלילה, רגשות לא קלים, ישתחררו ויהפכו חופשיים לעשות כרצונם...
ואז... ככל שהחלקים המיוחדים, האותנטיים, היצירתיים ואפילו הקצת "משוגעים" באינדיבידואל הופכים יותר ויותר מדוכאים מצטברת אנרגיה רגשית שלילית בפנים עד למסה קריטית בו היא תתפרץ, תמיד, כסוג של הפרעה. זה יכול להיות דיכאון, זה יכול להיות חרדות, זה יכול להיות בעיות בעסקים, בתפקוד בעבודה, בחובות כספיים, בהפרעות בזוגיות, בקושי לייצר זוגיות ומה לא. אדם שמפחד מהעצמי הייחודי, המיוחד והשונה שבו משלם בסופו של דבר מחיר כלשהו שיגרום לו לסבל ולקשיים הולכים וגדלים. שום דבר לא יעזור לאותו אדם, שום תרופה ושום טיפול, אלא אם אלה יכוונו אותו החוצה, קצת מ"מחלת הנורמליות" שפקדה אותו.
וזו הבעיה עם מרבית הטיפולים הקיימים (תרופתיים ולא תרופתיים): המיקוד על "להחזיר את האדם למצב נורמלי". אז רוצים "לגמור עם הדיכאון" "להפסיק את החרדה" או "לצאת מהמינוס". ואחרי זה... להמשיך להיות "כמו כולם" ו.."בלי בעיות". להיות עם חיים "שקטים מהבעיות", כן? אבל זה לא עובד, גבירותיי ורבותיי. זה לא יעבוד כי כל אדם חולה במחלת הנורמליות שלו הבעיות יחזרו. תמיד.
טרנספורמציה רגשית משמעותה פירוק האנרגיה התקועה בבעיה וניצולה מחדש לצרכי צמיחה וביטוי יצירתי אותנטי. כל אלה מטרתם להפגיש את האדם עם קולות אותנטיים שבתוכו, עם כוחות בריאים מולדים שכשאלה יבואו לביטוי מספיק בצורה קצת "לא נורמלית" יוכל האדם סוף סוף ליהנות מכמות הולכת וגדלה של רגעי שמחה, סיפוק ואופטימיות.
זכרו את ה"מחלה האמתית" וחפשו את ה"דרך האמתית" שתוציא אתכם ממנה. כמעט כל מי שנמצא סביבכם ינסה לדחוף אתכם להישאר במרחבי "מחלת הנורמליות" שלכם וזאת עקב "מחלת הנורמליות" שלהם. חייכו אליהם וחפשו את השביל המוזר שלכם. אחרת...לא רק שתוסיפו לסבול, אלא גם תישארו שליחים וסוכני מכירות של אותה תופעה, כלפי אנשים אחרים...
מכיוון שאני רציני בהצהרות שלי ובאמת מבקש לעזור לאנשים למצוא את נתיבי הבריאות, הריפוי והצמיחה שלהם, עליי להיות מדויק באבחונים שלי ובזיהוי מה באמת גורם לאנשים לסבול, להתפספס, להסתבך, להתמכר לכאב ולהיתקע עם דיכאון, חרדה, מינוס בבנק או חיי נישואין מעיקים במיוחד.
פעמים רבות שורש הבעיה נמצא בתוך מה שאכנה כרגע "מחלת הנורמליות" שבה אני מטפל במסירות רבה אצל כל אדם שבא לבקש את עזרתי או ללמוד ממני דבר מה. מחלת הנורמליות היא תופעה אישית וחברתית בו זמנית וכל אדם שמבקש להתקדם למקום חדש או להגדיל את הסיכוי שנושאים מציקים יתפוגגו עם הזמן מוכרח לזהות בתוכו את הסימפטומים של מחלת הנורמליות שלו ולבקש את הכלים המתאימים שיעזרו לו לרפא את עצמו מהתופעה שנפוצה בהיקפים של מגיפה.
ומהי "מחלת הנורמליות"? זה אוסף של מחשבות, רגשות, התנהגויות, בחירות גורליות, תקשורת בין אישית ותקשורת תוך אישית שמונעים מצורך אחד ויחיד -- להיות כמה שיותר "כמו כולם" או פחות או יותר "כמו כולם".
להיות "כמו כולם" מעניק לאדם תחושה מזויפת של שייכות, של בטחון, של "משפחתיות" ושל שותפות גורל כלשהי. "להיות נורמלי" דומה מאד לביטוי "להיות בסדר" שדומה לצורך העז של אנשים רבים "לא להיות חריג" או לא להיתפס כ"לא מתאים", "שונה", "מוזר" ועוד...
אמנם כגוף חברתי אנחנו רוצים שיהיו לנו קודים ומוסכמות של "איך נכון להתנהג" או "איך מקובל לחיות" אך כל הקודים האלה אמורים בסופו של דבר לשרת את היחיד, לקדם אותו, להעשיר אותו ולתת לו הזדמנויות לצמוח ולהתפתח ולא לסגור אותו, לצמצם אותו, למסגר אותו ולסרס אותו, שזה פעמים רבות, מה שקורה בסופו של דבר במשפחות, מוסדות לימוד, שכונות, ערים, מדינות ועוד. הצורך לשלוט ולהיות בשליטה גורם לכל מי שיכול "לדרוש" באופן גלוי וסמוי מאחרים להוסיף ולהיות "כמו כולם" כדי ששום שד, חרדה, אי ודאות או חלילה, רגשות לא קלים, ישתחררו ויהפכו חופשיים לעשות כרצונם...
ואז... ככל שהחלקים המיוחדים, האותנטיים, היצירתיים ואפילו הקצת "משוגעים" באינדיבידואל הופכים יותר ויותר מדוכאים מצטברת אנרגיה רגשית שלילית בפנים עד למסה קריטית בו היא תתפרץ, תמיד, כסוג של הפרעה. זה יכול להיות דיכאון, זה יכול להיות חרדות, זה יכול להיות בעיות בעסקים, בתפקוד בעבודה, בחובות כספיים, בהפרעות בזוגיות, בקושי לייצר זוגיות ומה לא. אדם שמפחד מהעצמי הייחודי, המיוחד והשונה שבו משלם בסופו של דבר מחיר כלשהו שיגרום לו לסבל ולקשיים הולכים וגדלים. שום דבר לא יעזור לאותו אדם, שום תרופה ושום טיפול, אלא אם אלה יכוונו אותו החוצה, קצת מ"מחלת הנורמליות" שפקדה אותו.
וזו הבעיה עם מרבית הטיפולים הקיימים (תרופתיים ולא תרופתיים): המיקוד על "להחזיר את האדם למצב נורמלי". אז רוצים "לגמור עם הדיכאון" "להפסיק את החרדה" או "לצאת מהמינוס". ואחרי זה... להמשיך להיות "כמו כולם" ו.."בלי בעיות". להיות עם חיים "שקטים מהבעיות", כן? אבל זה לא עובד, גבירותיי ורבותיי. זה לא יעבוד כי כל אדם חולה במחלת הנורמליות שלו הבעיות יחזרו. תמיד.
טרנספורמציה רגשית משמעותה פירוק האנרגיה התקועה בבעיה וניצולה מחדש לצרכי צמיחה וביטוי יצירתי אותנטי. כל אלה מטרתם להפגיש את האדם עם קולות אותנטיים שבתוכו, עם כוחות בריאים מולדים שכשאלה יבואו לביטוי מספיק בצורה קצת "לא נורמלית" יוכל האדם סוף סוף ליהנות מכמות הולכת וגדלה של רגעי שמחה, סיפוק ואופטימיות.
זכרו את ה"מחלה האמתית" וחפשו את ה"דרך האמתית" שתוציא אתכם ממנה. כמעט כל מי שנמצא סביבכם ינסה לדחוף אתכם להישאר במרחבי "מחלת הנורמליות" שלכם וזאת עקב "מחלת הנורמליות" שלהם. חייכו אליהם וחפשו את השביל המוזר שלכם. אחרת...לא רק שתוסיפו לסבול, אלא גם תישארו שליחים וסוכני מכירות של אותה תופעה, כלפי אנשים אחרים...
כל כך נכון שזה מפחיד. מרגש, תודה!
השבמחק