שימו לב לטירוף -- "סימני ADHD" בגיל ארבעה חדשים....

בהתחלה השתוממתי, אחר כך כעסתי ובסוף הבנתי שזה חלק מההיסטריה הכללית שלא רק שלא מיטיבה עם ילדים והוריהם, אלא לבטח מזיקה להם לא מעט. הסכיתו ושמעו...

לא מזמן פנתה אליי לקוחה וסיפרה לי את הסיפור הבא:

ביתה ילדה לא מזמן בן ולאחר כמה חדשים מישהו אמר לה שיש לילד "סימנים של ADHD". פערתי זוג עיניים תמהות ועצבניות. כזו שטות טרם שמעתי ואפשר לומר שכבר שמעתי רבות. "סימני ADHD בגיל ארבעה חדשים"???

מה, הילד דינאמי מדיי בעיניי מישהו? מזיז את הרגליים 10 פעמים בדקה? קולני מדיי? סקרן מדיי? תינוק מדיי? חמוד מדיי? 

יתרה מזאת. היא גם סיפרה לי שההורים, תחזיקו חזק, החליטו לקחת את הילד, כלומר את העולל הרך ל...טיפול!!!

אמנם הטיפול המדובר הוא מין משהו מיסטי (מסתבר שיש מישהי שעומדים אצלה בתור כדי שהיא "תסיר את הבעיה הזו מהילד...") וככל הנראה לא שינה דבר ב"מצב הילד" אבל קשה לי שלא להתפעל מהתהליך הזה, שמתחיל בסוג של "חשד?" או "חצי אבחון" שמעורר הורים לרוץ ולהוציא את מיטב כספם כדי לטפל במה שכביכול "לא בסדר" בתינוק שלהם, שמישהו חשב שהוא "נראה כמו ADHD". 

ובמה מדובר, בעצם?

מדובר במצב שהגענו אליו, כחברה. זהו מצב של היסטריה. זהו מצב של אמוק. זהו מצב בו אנשים מחפשים בכל מקום אפשרי "פגמים" או "בעיות" אצל ילדיהם ואצים לטפל בזה. כל ילד שני עובר סוללת אבחונים ואחר כך יעבור דרך סוללת מטפלים שייוודאו שחס וחלילה הוא לא ייצא... קצת שונה. 

והבעיה העיקרית כאן אינה ADHD כלל ועיקר. הבעיה המרכזית היא חרדה.

חרדה של הורים, חרדה של חברה שלמה. מרוב אובססיית "נורמליות" אנחנו מייצרים אווירה מתוחה, רוויית דאגות שמפחיתה עד למינימום את יכולתם של הורים לטפל בילדיהם מתוך אינסטינקטים בריאים של אהבה, חמלה ותשוקה. הורים לומדים, כיום, שלא לסמוך על עצמם ולהיבהל מכל מה שנראה כאילו סוטה מהדרך של "כולם". 

הורים, עליכם לטפל בעצמכם ולא להעמיס ולהשליך כל כך הרבה מהבלבול שלכם על ילדיכם. החברה זקוקה למגוון טיפוסים ושלל צורות ולא למין חזית אחידה בה כולם אומרים, חושבים ועושים אותו דבר. ADHD הוא לאו דווקא בעיה, ויכול לשמש כיתרון וככוח מנהיגות ויצירה. כאשר ילדים גדלים באהבה ובתמיכה הם יוציאו מעצמם את הדברים הטובים. כאשר הם יגדלו באווירה היסטרית ודאגנית מדיי הנפש הבריאה שלהם תידחק לפינה והם יוציאו מעצמם דברים פחות רצויים...

אז אם יש לכם עודף כסף לטיפולים, הורים יקרים, השקיעו אותו ב..עצמכם! מרבית הפעמים הבעיה היא בהורים ולא בילדים ומרבית המקרים שיש הורה יציב, שמח ואוהב, חלק עצום מהבעיות הפוטנציאליות חולף מהר או אפילו לא בא לידי ביטוי...